‏הצגת רשומות עם תוויות בטיחות-safety. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בטיחות-safety. הצג את כל הרשומות

אנחנו מזהירים אותם מזרים עם סוכריות, אבל לא עושים מספיק להכין אותם לסכנה האמיתית

עדית מרן, עובדת סוציאלית, מתנדבת במרכז הסיוע לנפגעות אונס ובעלת פעוטון, כתבה ב-onlife על הדרך הנכונה ללמד את הילדים שלנו לשמור על עצמם מפני תקיפה מינית. לב הטענה שלה - הפשוטה והצודקת - היא שאנחנו מזהירים אותם מזרים עם סוכריות, אבל לא עושים מספיק להכין אותם לסכנה האמיתית: התקפה מינית מצד אדם שהם מכירים.

 אחוז זעום מהמקרים של תקיפה מינית בילדים הוא תקיפה על ידי זר.
התוצאה של התעלמות מתקיפה מינית על ידי אדם מוכר היא ש"אנחנו יוצרים מצב בו ילד שפוגש תקיפה מינית פשוט לא יודע מה לעשות עם זה".

מה לעשות ? ללמד אותם שזה בסדר להגיד "לא"; ללמד אותם שיש להם זכות על גופם;  ללמד אותם שיש סודות שלא צריך לשמור; לתת להם ביטחון לשתף בכל דבר שקורה להם; להיות קשובים גם לאותות קטנים.
  • ללמד להגיד "לא" לאדם מוכר הוא לא שיעור טריוויאלי כפי שזה נראה במבט ראשון, כפי שכותבת מרן, מאחר ובחברה שלנו יש מבוגרים רבים שחושבים שמותר להרים ילדים, לנשקם או לדגדג אותם ללא הסכמה. "אנחנו לא מעניקים להם שום אוטונומיה על גופם, ושוללים מהם את הזכות לבחור מי יגע בהם." 
  • ללמד שהגוף הוא שלך ואתה מחליט מי ייגע בו וכיצד. זה לגיטימי לא לרצות לקבל  נשיקה מסבא. גם אם סבא ייעלב. לכן יש להקפיד שלא להפשיט את הילד, להחליף חיתול או לגעת בילד/ה בלי להתייחס לכך קודם ובלי לדבר ולקבל הסכמה. לכן גם צריך להימנע מלהעביר את המסר שאם ילד אחר רוצה לתת נשיקה/חיבוק, אז חייבים לשתף פעולה. חשוב ללמד את הילדים שלנו שיש לסירוב שלהם משמעות גדולה. 
  • ללמד את הילדים שגם אם זה נכון לשמור סודות, צריך להבחין "בין סוד טוב שצריך לשמור (מסיבת הפתעה לאימא)" לבין "סוד רע (פגעו בי)" שאותו מאוד חשוב שלא לשמור וצריך לשתף אחרים בו. מרן מציעה כיצד ללמד ילדים להבחין בין סודות רעים לסודות טובים: "בקשו מהם לעצום את העיניים, להניח את הידיים על הבטן ולחשוב על הסוד. אם המחשבה מעלה בהם תחושה נעימה בגוף, זה סוד טוב שאפשר לשמור אותו. אם המחשבה מעלה תחושה לא נעימה, של כאב בטן או בחילה, זה סוד רע וצריך לשתף מבוגר. יש להם את האינסטינקטים האלה, הם יודעים להבחין בין נעים ללא-נעים." 
  • לתת לילדים ביטחון לשתף. "הרבה פעמים ילדים מספרים, כמיטב יכולתם, אבל לפעמים אנחנו תופסים אותם כשקרנים, חושבים שהם ממציאים או מגזימים." הרמה ההתפתחותית של ילד גורמת לכך שלא תמיד הוא מדייק בעובדות, כמו המקום, הזמן או תוכן האירוע. חשוב להבין שבהרבה מקרים מדובר בסיפור האמת לפי היכולת. שעדיין לא התפתחה הבחנה באלמנטים שאנחנו המבוגרים מודעים להם. אבל לא צריך לתת לאי-הדיוק בעובדות לגרום לנו לבטל או לזלזל במשהו שילד אומר. מרן מסבירה נקודה מאוד חשובה: "ילדים שחוו פגיעה נוטים בדרך כלל לעשות לכם מבחן: הם יספרו משהו קטן, כדי לבחון את התגובה. אם נבטל אותם, הם לא יספרו לנו יותר, ולא נוכל להגן עליהם או לטפל בהם. נסו לברר, קחו אותם ברצינות, מתוך הבנה שהשפה שלהם והכלים שברשותם הם מוגבלים." 
  • כאשר ילדה אומרת שאינה רוצה יותר לחזור למקום מסויים, בהחלט ייתכן ש"היא עשתה את הדבר האמיץ ביותר שהיא יכלה לעשות". אם נבטל את דבריה, נגיד לה שהיא לא בסדר או נכריח אותה ללכת, ייתכן שנאבד את הסיכוי שהיא תדבר, ונמשיך לחשוף אותה לעוד פגיעות. לכן חשוב מאוד לכבד את הרצון של ילדים קטנים, ולא לבטלו, אלא להקשיב לדברים שאולי עומדים מאחורי האמירות האלה. 

נדמה לי שהחשוב מכל במאמר הזה הוא הדגש על היחס של הילד לגופו. את המשפטים הבאים אני מתכוון לקחת איתי עם כל כובדם, ולמרות הקשיים שהם מבטיחים בהתנהלות היומיומית עם פעוט שלא תמיד רוצה לשתף פעולה - 
  • "כבדו את גופם של הילדים שלכם, ואת זכותם הבלעדית עליו. בקשו מהם רשות לגעת בהם, והרגילו את שאר המבוגרים סביבכם לעשות את אותו הדבר. כבדו את הסירוב שלהם. בהתחלה הם יופתעו וינסו לבדוק את התגובה שלכם, אבל הם יפנימו."
  • "אל תכפו עליהם מגע שהם לא מעוניינים בו, בעיקר לא כזה שנועד לשעשוע שלכם או כזה שנובע מכבוד לרגשות של אחרים על חשבון הרגשות של הילדים שלכם. העניקו להם אוטונומיה מוחלטת על גופם, רק כך הם ידעו באופן מוחלט שהוא אך ורק שלהם, רק כך הם ידעו להגיד שהם לא מרשים לאיש לגעת בהם ללא רשותם."

פורים מסוכן


פורים הוא חג מוזר. סיפור החג הוא משונה למדי, ואפשר לתאר את הפרובלמטיקה שלו במגוון דרכים.
אבל בפוסט הזה אתמקד בהיבט אחד מודרני למדי.
פורים הוא חג מסוכן.

את זה ידעו כבר לפני 30 שנה, כשאני הייתי ילד, ואני זוכר ששמעתי מהוריי שפע אזהרות מפני סכנות המשחק בקפצונים ושאר מרעין בישין. זה לא שלא קנו לנו כשהיינו גדולים מספיק - קנו, אבל הסבירו את הסכנות.
וכן - כבר אז ידעו שחשוב לבחון תחפושות שמא הן דליקות.

למרות שהמודעות לכאורה רק הולכת ונהיית גדולה יותר, עם השנים שומעים סיפורים מזעזעים לא פחות מהסיפורים של השנים ההן. לפני שנתיים ילדה בת 8 כמעט ונשרפה בביתה במהלך משחק בנפצים. השנה ילד בן 8 נפגע באפיו ובעינו בפיצוץ של נפץ ויש חשש לראייתו בעין הפצועה.
העצוב הוא שבשני המקרים הסיבה להימצאות הנפצים בידי הילדים הקטנים הייתה התנהגותם או מחדלם של ילדים גדולים יותר - ילדים שהיו צריכים לדעת להתנהג טוב מכך.

לכאורה המסקנה ההכרחית היא שבחג הזה, בגלל סכנותיו, הורים צריכים לראות בפעולות המשחק של הילדים את אותה רמת-סכנה שאנחנו מייחסים לל"ג בעומר. בדיוק כפי שבל"ג בעומר לא ניתן לילדים מתחת לגיל מסויים לעשות מדורה ללא ליווי מבוגר, עצם המשחק בקפצונים ודומיהם לא יכול להעשות ללא ליווי מבוגר. רק כך אפשר יהיה להגביל את השימוש בצעצועים שיש בהם סכנה ואולי להביא לכך שהצעצועים שכלל לא היו צריכים להגיע לידי הילדים, יישמרו בכיסי רוכשיהם.

וכמובן - החשוב מכל - להזהיר את הילדים. זה אולי יפחית מעט משמחת החג, אבל ההשפעה תהיה בוודאי פחות עצובה מהתוצאות שהזכרתי לעיל, הן לטווח הקצר ובוודאי לטווח הארוך.

ואחרון - גם מבוגרים צריכים לזכור להישמר ולהיזהר. לפני שנתיים עובד מבוגר נבהל ונפטר מהתקף-לב לאחר שעובד אחר פוצץ לידו נפץ כמעשה-קונדס. לא כל דבר שנראה מצחיק או משעשע במחשבה ראשונה יהיה כזה במציאות.

יש לכם כיסא לתינוק שנצמד לשולחן של metoo ? זהירות

הקונסיומר ריפורטס מזהיר מפני תקלה בכיסא לתינוקות הנצמד לשולחן של Metoo. לשמחתי אין לנו (תמיד חשדתי בשילוב של כסאות מהסוג הזה, הזדקנות והגרוויטציה) אבל אם כבר קראתי, שווה ליידע את מי שיש ובמקרה הגיע לבלוג הזה על הבעיה המבנית בכסא הזה, ככל הנראה תוצאה של תכנון לקוי. 

כללי בטיחות לקראת ל"ג בעומר

לקראת ל"ג בעומר, גם בלי קשר לשבוע הבטיחות שחל השבוע, כדאי לחזור ולשנן כמה כללי זהירות ליד המדורה.
כלל אחד פשוט, שחבל שלא הוזכר בכללים שמוצעים על ידי ארגון בטרם, הוא הכלל הגדול של שיחה עם הילד(ים) לפני המדורה. לא צריך להפחיד, אבל צריך ללמד כיצד להיזהר וממה להיזהר. 

שבוע בטיחות הילד

ארגון בטרם מציין את שבוע בטיחות הילד 2011, וזו הזדמנות מצויינת -

חורף חם

עלון בטרם לחודש ינואר הביא עימו כמה הוראות, אזהרות והארות בנוגע לחום, שכדאי לקרוא ולקחת לתשומת-הלב-
  • כיצד כדאי לחמם את הבית  (בתמצית: רדיאטור מתאים או מזגן)
  • תקציר  המסביר כיצד לשמור את חום גופם של תינוקות (לא רע כנקודת מוצא, והתמצית: טמפ' חדר 22 + שכבות ביגוד)
  • הארה לגבי הגיל בו ילדים יכולים להתחיל לבשל (משהו שהוא לא מובן מאליו, חשוב לדעתו, ולפחות כשאני הייתי ילד זה בוודאי נשמר ככה בבית של הוריי, למרות שההגינות מחייבת לומר שעד כמה שהדברים תלויים באמי - גם היום לא הייתי מבשל.... התמצית: ילד יכול להשתמש במיקרוגל עם הוראות מדוייקות מההורה בגיל 9, ואפשר לתת לילד לבשל בכיריים של גז בגיל 12. הצד השלילי של העניין הוא שבעידן הקפיטליסטי הקר והאכזרי שדורש 2 משכורות כדי להתפרנס, קשה מאוד להקפיד על כללי הבטיחות האלה. שוב נדפקים החלשים).

ארגון בטרם הפיץ המלצות בטיחות ילדים חדשות בנוגע למרפסת ולחצר, ששווה להכיר

ארגון בטרם הפיץ המלצות בטחות ילדים חדשות בנוגע למרפסת ולחצר, ששווה להכיר -

  • בטיחות במרפסת (נדמה לי שההמלצה החשובה מכל היא - לא לתת לילדים קטנים לשחק לבדם במרפסת)
  • בטיחות בחצר  (נדמה לי שהחברים מבטרם שכחו היבט אחד חשוב של הגינה - לשים לב מה הצמחיה שנטועה/שתולה/צומחת בה, ולוודא שאין שם משהו שעשוי להוות סיכון, הן בהיבטים של רעילות (למשל פירות רעילים), והן בהיבטים של טיפוס/נפילה, כי הרי כיף לטפס על עצים ולשחק עליהם, לא ?)

Not for children under 3 ? the sad truth about asphyxiation risks לא מיועד לילדים תחת גיל 3 ? האמת העצובה על סכנות חנק

כאב לילד בן שנה ושלושה חודשים ושלושה שבועות בקירוב (אבל מי סופר?), התווית "מיועד לילדים מעל גיל 3", היא התווית החשובה ביותר, והמבחן הראשון אותו נדרשים לעבור צעצועים, בובות, משחקים, התקנים, מתקנים ושאר סחורות, שייעודם לעניין, לאתגר, להעשיר, להחכים, לשעשע או סתם להצחיק את בני  הקט.

לכן כשנתקלתי בעודי מעלעל באתר ה-consumer reports, במאמר עדכני העוסק בנושא המחריד אך החיוני הלז, הכרחתי עצמו לקראו, למרות שכל פיסת מידע נוספת שאני קורא הופכת אותי - בעיני עצמי ובעיני רעיי, מכריי ומוקירי - לאדם חרד, מוטרד  ודאגן יתר על המידה. 
כמובן שהקריאה רק הוסיפה למידות הרעות האלה.
נחרדתי ללמוד שהגיל הממוצע של מוות מחנק בארה"ב הוא 4.6 שנים !
הרבה אחרי קו ה-3 הקסום (לכאורה), שאחריו קיויתי שאוכל להרגע מעט, ולהפסיק ללעוס ולנסות לפרק בעצמי כל צעצוע,
מתקן או שטיח שביקש לזכות באפשרות למגע אינטימי מאוד עם פיו של ילדי, אותו מגע שפעוטות בגיל הזה מעניקים לכל דבר ועניין, שמקובל ליחסו לדומיננטיות של החוש הזה בגיל הזה.

המאמר, שהתפרסם ב23/4/2010, מבוסס על מחקר שהתפרסם ב-Archives of Otolaryngology-Head & Neck Surgery. במסגרת המחקר, נבחן מידע משנת 2003 על אשפוז ילדים בשל חנק ב-3,000 בתי חולים ב-36 מדינות בארה"ב. באותה שנה, טופלו 2.7 מיליון (!) ילדים בשל חנק, וקרוב ל-2000 נפטרו בשל חנק (!@?&!).
מזון היה הגורם ל-42% ממקרי החנק. פריטים שאינם מזון גרמו לשארית המקרים.
ד"ר ראהול שאה (Rahul Shah), מחבר-שותף של המחקר, הסביר ל-AOL, שמבחינתו מדובר בשיעור מקרי מוות שהוא בלתי-יאומן, ומלמד שחנק הינו נושא בריאותי חשוב ביותר. אני נאלץ להסכים, ואני משער שכל הורה יסכים לכך.


כשחושבים על זה, אני משער שמלכתחילה היה מקום לפקפק בקו 3 השנים. לא אחת אני מוצא עצמי לועס עט או איזשהוא חפץ אקראי תמים אחר לתאבון, ופעמים רבות ראיתי אחרות ואחרים, העוסקים בפעילות האוראלית שכזו בנסיבות של מודעות מופחתת. אני לא יודע אם לומדנו להתבייש או למדנו להגביל את עצמנו לחפצים "מכובדים", אבל אם בארזים המבוגרים השלהבת עדיין לוחכת, בוודאי שאין סיבה שארזים צעירים יותר יימנעו מלטמון את פיהם בחפצים אקראיים, גם כשחושים אחרים מתפתחים והעולם נבחן הרבה יותר דרכם, מאשר דרך הפה, הלא כן ?


המסקנה ההכרחית מהמחקר הזה היא שילדים ימשיכו לבחון את העולם באופן אוראלי, בצורה אקראית, הרבה אחרי גיל 3.
ויחד עם החוכמה הידועה בדבר הזהירות שיש לנקוט בה עם מזון לילדים לפחות עד גיל 5, דוגמת נקניקיות, פיצוחים, ענבים וגזרים, צריך להמשיך ולבחון את כל החפצים שמשמשים את ילדינו במשחקים, לימודיהם, מחקריהם, בדיקותיהם, ושיטוטיהם, תוך מודעות לסכנה המפחידה הזו.

חשוב לדעת, וחשוב להיזהר. כפי שמלמד אותנו התנ"ך "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".


As a father of a young toddler, the label "for children of 3 years and above" is probably the initial test I apply when I first meet toys, puppets, games, devices, gadgets and other stuff that is supposed to interest, challenge, enrich, teach wisdom, amuse or just make my little son happy. 

When I tumbled into a recent article in the consumer reports magazine, dealing with the horrifying yet essential issue of child suffocation accidents, i forced myself to read through, though every additional bit of information in safety issues I read makes me - in my own eyes and in the eyes of my friends, acquaintances and loved ones - into a too fearful, troubled and worried  a person. The following information just added to these measures considerably... 

I was horrified to learn that the average age of death by asphyxiation is 4.6 years. 

Much later than the (allegedly) magical 3 years line, after which i was hoping I could relax a little, and stop chewing/dismantling every toy, gadget or carpet with my own mouth and hands, when the victim sought the possibility of a very intimate touch with my child's mouth, the touch that toddlers of the first years give to anything and everything, most probably due to the dominance of the sense of taste and the mouth as a sense organ at these ages. 
  
The article, published on 23/4/2010 is based on a research published on the Archives of Otolaryngology-Head & Neck Surgery. The research analyzed information from 2003, regarding the hospitalization of children because of asphyxiation  in 3,000 hospitals in 36 countries in the united states. on that year, 2.7 million (!) children were handled for asphyxiation, and nearly 2000 children died because of asphyxiation ! 

Food  was the cause of 42% of the asphyxiation cases. 
Non-food items were the cause for the rest of the cases. 

Dr. Rahul Shah, a co-authoer of the research, explained that he found this death rate unbelievable. 
I'm forced to concur. 
I believe every parent will accept this as unbelievable. 

Still, when one thinks about it, the 3 years line was dubious. As an adult, I still find myself occasionally chew a pen or some other random artifact, and I've seen many others undertake this oral activity in circumstances of reduced awareness. I'm not sure if we were taught to be ashamed or to limit ourselves to "respectable" stuff, but if the older cedars are still eaten by the fire, there is probably no reason for the younger ones to sit idle and avoid tasting or munching random objects, even when other senses are developing and the world is tested much more by them than by the mouth.

The necessary conclusions:
  • children shall continue inspecting the world orally, in a random manner, much longer than 3 years old;
  • alongside the common wisdom regarding food items like sausages, grapes, carrots and nuts (and their likes), and their preparation for under-5 children,
  • it does appear that one has got to keep checking thoroughly all objects that are used by our children in games, studies, researches, examinations and  wanderings, with us parents being fully aware of this frightening danger. 


Important to know.
Important to take care. 
As the bible teaches us: "Take ye therefore good heed unto yourselves" (Deuteronomy, 4, 15).