לפעמים, כשאתה מדבר עם אדם, אתה מתפלא כשאתה מבין כמה בעצם הוא לא-יודע. חלק גדול, גדול מדי, של הידע האנושי מתגבש באופן לא-ביקורתי, לא-מושכל, ועתיר זיקות רגשיות, בשנים הראשונות לחיים.
נתקלתי בדוגמא מצויינת, גם אם (אני מקווה) חריגה מעט, לדרך בה מלמדים בגן-ילדים ישראלי את ההיסטוריה היהודית, ומנמקים את ההכרחיות שבמדינה יהודית.
אני חייב להודות שהמפגש הראשון שלי עם התרשים הסכמטי העלה חיוך.
אבל במחשבה שניה זה כבר היה פחות מצחיק.
שווה מחשבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה