ככל שהשנים עוברות כך אני מוצא עצמי מעדכן את הבלוג פחות ופחות.
לא בגלל שאני מתרגש פחות מהחוויה של ההורות והגדילה. אם כבר - להיפך.
דומני שהסיבה העיקרית היא התחושה כי כל נגיעה בבלוג היא סוג של חשיפה של הדיאלוג המורכב והעשיר והמופלא של הורה-ילד, באופן שאינו ראוי ללא הסכמה מלאה ומודעת של הצד השני לדיאלוג הזה, אותה לא יוכל לתת כל עוד לא יהיה לבוגר בעצמו.
מין פרדוקס כזה, שהתשובה האפשרית היחידה אליו היא שתיקה.
מאחר והתנועה בבלוג מעידה שיש אנשים המסתייעים בתכנים שפורסמו,
הבלוג יישאר באוויר
ואני מקווה שבדרכו שלו
הוא ימשיך לסייע לכל ההורים והמשפחות באשר הם.
לא בגלל שאני מתרגש פחות מהחוויה של ההורות והגדילה. אם כבר - להיפך.
דומני שהסיבה העיקרית היא התחושה כי כל נגיעה בבלוג היא סוג של חשיפה של הדיאלוג המורכב והעשיר והמופלא של הורה-ילד, באופן שאינו ראוי ללא הסכמה מלאה ומודעת של הצד השני לדיאלוג הזה, אותה לא יוכל לתת כל עוד לא יהיה לבוגר בעצמו.
מין פרדוקס כזה, שהתשובה האפשרית היחידה אליו היא שתיקה.
מאחר והתנועה בבלוג מעידה שיש אנשים המסתייעים בתכנים שפורסמו,
הבלוג יישאר באוויר
ואני מקווה שבדרכו שלו
הוא ימשיך לסייע לכל ההורים והמשפחות באשר הם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה