הסיפור "מיץ פטל"מאת חיה שנהב1 הוא אחד מספרי הילדות שליווה את ילדותי ואת ילדותו של בני, ושל רוב הילדים הגדלים בארץ משנות ה-70. יש בו תיאור עדין ורגיש מאוד של תהליך של התקרבות, היכרות והתחברות עם יחיד שנמצא בשולי החברה, דמות ביישנית ומסתגרת.
אף שמדובר בנושא טעון ורציני מאוד ואף שהסיפור תופס אותו במורכבות גדולה מאוד ורגישה מאוד לרבדי התהליכיות שבו, הוא מוצג באווירה משועשעת וקלילה. התיאור עצמו נעשה באמצעים פשוטים מאוד והוא בנוי באופן דרמטי מאוד – על דיאלוג דרמטי ועל מעין תפאורה מינימליסטית וסימבולית, ולא במקרה זכה להרבה עיבודים בימתיים. אני יכולה להעיד גם באופן אישי, שזהו אחד הספרים הראשונים שבסיום הקריאה שלהם בני ואני התגלגלנו באופן טבעי להציג אותו באמצעות דמויות צעצוע. הסיפור בנוי למעשה על סדרה של משחקים הלקוחה מעולמו של הילד – חידה, מחבואים, התחרות בריצה, שבסופו – חגיגה של אירוח וכיבוד בממתקים.
הסיפור נפתח בהצגתו של הבית שבתוכו גר מסתגר ומסתתר מיץ פטל. בית שנמצא בקצה החורשה, שבה גרות החיות. כלומר, מיץ פטל ממוקם בשולי החברה של החיות. והבית הוא מעין מסכה של "מיץ פטל" שמאחוריה הוא מסתתר ודרכה הוא מופיע ומתגלה בחברת החיות, יחד עם השם המוזר והמפתה "מיץ פטל", שכתוב על שלט בפתח ביתו, כפי שמוצג בציור. ההסתגרות הזאת של "מיץ פטל" מעוררת את העניין והסקרנות של חיות היער. אף אחת מהן אינה יודעת מיהו מיץ פטל. ובשלב זה גם אנו הקוראים איננו יודעים.
אחת החיות, האריה, מגלה יוזמה ומחליטה יום אחד לברר מיהו מיץ פטל, ומזמינה לשם כך גם את חברתה הג'ירפה לבוא איתה. וכך יוצאים האריה והג'ירפה, נציגי החברה, לגלות מי הוא מיץ פטל, יחד אתנו הקוראים. אולי גם משהו מחוויית חיבור הסיפור הזה וסיפורו בפעם הראשונה מהדהדת כאן ומעצבת את הפתיחה המשועשעת הזאת. בריאיון איתה מספרת חיה שנהב, שהיא סיפרה את הסיפור הזה לבנה לפני השינה, מכיוון שהוא אהב מאוד מיץ פטל ורצה לשתות מיץ פטל לפני השינה. מכיוון שהיא חשבה שזה לא טוב ולא בריא לו, היא הציעה להחליף את שתיית מיץ הפטל לפני השינה בסיפור על מיץ פטל לפני השינה. וכך פתחה בסיפור על מיץ פטל, וכפי שהיא מספרת בתחילת הסיפור גם היא לא ידעה מי הוא מיץ פטל. וכך נוצר המתח הראשוני הזה של גילויו של מיץ פטל, באופן האותנטי ביותר. פתיחתו של הסיפור, אם כן, בחידה שהקוראים מרותקים לגלות את פתרונה.
האריה והג'ירפה פונים בשלב ראשון לגלות מיהו מיץ פטל בדרך הישירה והפשוטה ביותר – הם ניגשים לבית עומדים בפתח הדלת והאריה מצלצל בפעמון. הם מזדהים בפני מיץ פטל ואומרים לו שהם רוצים לדעת מי הוא. אך הגישה הישירה והבוטה הזאת זוכה לסירובו של מיץ פטל. הוא אינו מוכן לגלות ולספר, וגם אינו מוכן לעשות את המהלך של פתיחת דלת ביתו ולהתגלות בפניהם, על כל הסימבוליקה של המהלך הזה. הם ניצבים על סף המרחב הפרטי שלו, כשהוא מסרב לתת להם גישה אליו.
עתה מגדיר "מיץ פטל" את השאלה מי הוא ,או איזה חיה הוא, כ "סוד". וככזה מעוצבת שאלת גילוי זהותו של "מיץ פטל", אותו דמותו בשולי החברה, בחלק הראשון של הסיפור. מהדהדת כאן אמירה משמעית מאוד המגדירה את הזולת כסוד עבור זולתו. אך בו בזמן הסוד מוצג באופן ילדי ומשעשע כסוג של משחק של הסתרה, של הילד שאינו רוצה לגלות, ושל מי שמנסים לגלות את הסוד. הסוד והרצון לגלות אותו הם אלמנטים פוטנטיים מאוד בסיפור הזה, במיוחד עבור קהל ילדים.
הג'ירפה והאריה ניצבים בעמדה שמזכירה קצת את שירה של רחל המשוררת "גן נעול": "גן נעול. לא שביל אליו, לא דרך./ גן נעול – אדם./ האלך לי? או אכה בסלע עד זוב דם?". אך הדרך והפתרון בסיפור ילדים זה קלה יותר וקלילה יותר, גם אם השניים נדרשים למאמץ רציני והשקעה. והשניים אכן נחושים לגלות מי הוא אותו "מיץ פטל" ולחשוף את הסוד.
האריה מציע להתחבא ולארוב למיץ פטל עד שייצא מהבית ויתגלה לפניהם. הוא זוכה להסכמתה של הג'ירפה. הג'ירפה והאריה בוחרים לגלות מיהו מיץ פטל בכוח, על אף שהוא מסרב לגלות להם. והם בוחרים לעשות זאת במצב שבו הם מסתירים את עצמם, למעשה נכנסים לדמוי-המצב שבו נמצא הארנב, המסתתר. ומבחינה זו יש כאן תחילתה של אמפטיה. השניים נכנסים לעמדת תצפית. מנקודת המבט הזאת, של הנסתרים לעינו, אך המתבוננים בו, הם יוצאים להכיר אותו. לא בדרך של אינטראקציה, אלא בדרך של התבוננות ולימוד שלו ממראה עיניהם.
אך בשלב הזה הם נתקלים בקושי. כשהם מנסים לבנות לעצמם מארב המסתיר אותם, כל אחד מהם בוחר לעצמו מארב שאינו מצליח באמת להסתיר אותו. הג'ירפה מתחבאת מאחורי שיח רחב שאינו מסתיר את צווארה וראשה, והאריה בתורו מסתתר מאחורי עץ גבוה וצר שאינו מצליח להסתיר את ראשו וזנבו. נראה שבתהליך ההסתתרות הזה, הם למדים גם על עצמם, וזאת דרך זולתם. האריה הוא שמלמד את הג'ירפה מתוך התבוננות מבחוץ שהיא נגלית לעין המדומיינת של "מיץ פטל", והג'ירפה היא שמלמדת את האריה שהוא ייראה לעינו המדומיינת של "מיץ פטל". באינטראקציה הזו בין השניים כל אחד מהם לוקח את מקומו המדומיין של "מיץ פטל", ויש כאן המשך של המהלך האמפטי, שדורש לראות את המציאות מנקודת מבטו של הזולת. ועוד, כל אחד מהם נדרש להתאמה אחרת לסביבה שלו. כשהם מבקשים למצוא פתרון אחיד לשניהם – אובייקט אחד שיסתיר אותם – הם מגלים שהם לא יכולים למצוא כזה. כל אחד מהם בעל תכונות שונות מזולתו, ועליו למצוא לו מחסה אחר. כך לפני המפגש עם מיץ פטל הם לומדים על עצמם אחד מן השני, ולומדים על השונות שביניהם והצרכים השונים של כל אחד מהם. כל אחד מהם הוא אינדיבידואל שונה הזקוק לדברים אחרים. אותה תובנה תלווה אותם במפגש עם "מיץ פטל".
עתה הם נדרשים להרבה סבלנות, לחכות למיץ פטל שייצא החוצה. ואכן מיץ פטל מתחיל לצאת מביתו, אך בזהירות, תחילה מוציא רק את רגלו, רמז ויזואלי לזהותו. צעקתו של האריה חסר הסבלנות והנרגש עוצרת אותו. האריה ממהר מדי, התהליך של ההיכרות עם מיץ פטל זקוק לזמן, וההיחשפות היא איטית ומדורגת. האריה זוכה לנזיפתה ולהאשמתה של הג'ירפה על חוסר השליטה העצמית שלו, והאריה חש אשמה ובושה. ובתמונת ראי, גם הג'ירפה מכשילה את ההיכרות עם מיץ פטל כשהיא צועקת בהתלהבות טרם זמנה: "הנה מיץ פטל", ומיץ פטל המובהל נכנס וסוגר את הדלת. והקוראים הנרגשים אף הם מתחילת גילויו של מיץ פטל נדרשים גם הם להתאזר בעוד קצת סבלנות עד שיתגלה לפניהם "מיץ פטל" שלהם, ולא רק הבזקים של חלקי דמותו.
רק כשהם סבלניים שקטים ובשליטה עצמית מלאה, הם זוכים לראות את מיץ פטל כולו נגלה לפניהם. וכך גם אנו הקוראים שומעים לראשונה כי מיץ פטל הוא ארנב. עתה הם ממהרים ליצור אתו קשר ולהודיע לו בהתפארות שהם כבר יודעים מי הוא.
אבל הארנב שבוי עדין במחשבה שאף אחד לא יודע מי הוא. עתה הם צריכים להוכיח לו שהם יודעים מי הוא, כי הוא לא יודע שהם יודעים. בשלב הזה הוא נמצא במצב של חוסר ידיעה – לא יודע שהם יודעים, וגם לא רואה אותם, כי הם נחבאים עדיין מפניו, ולא יודע איפה הם. כל אחד מהצדדים זוכה לחוש במצבו של זולתו, להיכנס לתפקידו, בתהליך ההתקרבות זה אל זה.
הסצנה הבאה שבה הם נדרשים לפתור את החידה של "מיץ פטל" – "מי אני" ולגלות את הסוד, מזכירה מאוד סצנה מתוך סיפור העם "עוץ לי גוץ לי". הדינאמיקה של הסצנה זהה ממש, אם כי מדובר בחידה הפוכה. כזכור, בסיפור "עוץ לי גוץ לי" נדרשת הנסיכה לגלות את שמו של הגמד המוזר, וזה אכן נגלה לה על ידי אחד משליחיה אשר מצליח לשמוע בהיחבא את שמו. בסצנה החוזרת על עצמה במשך שלושה לילות מציג הגמד את השאלה מה שמו, והנסיכה מעלה רשימה של ניחושים מוטעים, לקול צהלותיו של הגמד. גם בלילה האחרון ממשיכה הנסיכה לשחק ברשימת ניחושים מוטעים, עד שהיא מציגה את התשובה הנכונה. הגילוי במקרה זה מכעיס את הגמד ובגרסאות מסוימות הוא אף מתפרק מהגילוי הזה – מתפוגג, או שרוקע ברגליו והאדמה נפערת ובולעת אותו. לסיפור העממי הזה של גילוי השם יש רקע בתפיסות מאגיות לפיהם באמצעות ידיעת השם של דבר ניתן לשלוט בו, ובעיקר ידיעת שמותיהם של שדים מאפשרת שליטה בהם והכנעה שלהם. כאן אנחנו רואים היפוך של החידה המסורתית הזאת – השם דווקא ידוע, אך הוא חידתי, ומסתיר את הסוד הגדול מכל – את הזהות האמיתית והמהותית של האדם. אך גם כאן נראה שהידיעה הזאת היא הרת גורל, ו"מיץ פטל" חושש ממנה מאוד. הידיעה הזו, ההיכרות הזאת עם "מיץ פטל", מקנה לג'ירפה ולאריה את הזכות לעבור לשלב הבא ולהציע לו להיות חבר שלהם. האינטימיות ביניהם נבנתה על סמך השותפות לסוד, סוד זהותו של הארנב. וגם הקוראים נכנסים לברית השותפות לסוד הזאת, לחבורה האינטימית המקיפה את הארנב.
כשהם כבר מכירים אותו, יודעים מי הוא, נכון מיץ פטל להיות חבר שלהם. מרגע שהוא מרגיש ש"רואים אותו", הוא נכון להיפתח בפניהם. אבל נראה שהוא אינו מיומן מבחינה חברתית ואין לו מושג מה עושים חברים. "בסדר" הוא משיב להם "אבל מה נעשה?"
בשלב זה שוב תופס האריה יוזמה (לא סתם הוא "מלך החיות") ומציע משחק של התחרות, סביב הבית, מסביב לעצים ועד הבית. המשחק עדיין תופס חלק מהמתח של תהליך ההתקרבות הזה. קודם כל, במרחב שבו הוא מתרחש – סביב ביתו של מיץ פטל, בחצרו, מסביב לעצים ועד לבית, אך עדיין רק על סף ביתו. ושנית, בסוג של התגרות של המשחק בקריאה מאתגרת לרוץ מהר מכל האחרים. במשחק הזה רק אחד ינצח ויזכה. וזהו משחק שהארנב אמור להיות חזק בו, שהרי הוא נודע כרץ מהיר (כמובן שבמציאות אריה מהיר מארנב, אך לארנב בספרות תדמית של אץ מהיר). והאריה גם יודע זאת. נראה שהאריה מתאים לארנב את המשחק במיוחד. וכך ניתנת לארנב עדיפות במשחק הראשון עם חבריו שאמורה לנסוך בו ביטחון.
הארנב בוחר לסיים את המשחק בהתגרות נוספת מצדו – הוא שב ונכנס לבית ומסתתר בו. שוב לא מוצאים אותו חבריו, אך הפעם כשהם מצלצלים בפעמון הוא נכון לפתוח את הדלת, משועשע ממעשה הקונדס שלו. הפעם ההתכנסות פנימה נועדה דווקא לקדם את ההתקרבות והפתיחות ביניהם במעין מהלך ספיראלי. הוא מזמין אותם פנימה: "אז אם אתם חברים שלי, אז בואו אלי הביתה". הארנב מכבד אותם בנדיבות בממתקים וכמובן, במיץ פטל. והשלישייה יושבת יחד הפעם וחוגגת באכילה ושתייה משותפת את החברות ביניהם. זוהי שיאה של האינטימיות ביניהם. הקהילה החדשה המכילה את "מיץ פטל" שבקתתו בשולי החורשה, והברית של החברות האינטימית הזאת, נחגגת בטקס האחווה האולטימטיבי של האכילה והשתייה המשותפת, של הממתקים ומיץ הפטל האהובים כל כך על הילדים.
כך מוצג תהליך ההתקרבות וההתחברות אל הזולת במלא הרגישות ועם זאת ברוח משועשעת ומשחקית. המתח שקיים בתהליך הזה מוכל דרך המשחק והמשחקיות2.
1 אני ממליצה מאוד לצפות בריאיון טלוויזיוני עם הסופרת "חיה שנהב". כשצפיתי בריאיון דמותה הצטיירה בעיני כמתאימה מאוד לרוח סיפורה – שילוב של צניעות ופשטות של מבע עם עומק ורגישות עצומה. ואולי אף יש בה בסופרת הזו הנמנעת בדרך כלל מהופעה בתקשורת ומהעין הציבורית, משהו מדמותו של הארנב "מיץ פטל", המסתגר בביתו שבקצה החורשה.
אף שמדובר בנושא טעון ורציני מאוד ואף שהסיפור תופס אותו במורכבות גדולה מאוד ורגישה מאוד לרבדי התהליכיות שבו, הוא מוצג באווירה משועשעת וקלילה. התיאור עצמו נעשה באמצעים פשוטים מאוד והוא בנוי באופן דרמטי מאוד – על דיאלוג דרמטי ועל מעין תפאורה מינימליסטית וסימבולית, ולא במקרה זכה להרבה עיבודים בימתיים. אני יכולה להעיד גם באופן אישי, שזהו אחד הספרים הראשונים שבסיום הקריאה שלהם בני ואני התגלגלנו באופן טבעי להציג אותו באמצעות דמויות צעצוע. הסיפור בנוי למעשה על סדרה של משחקים הלקוחה מעולמו של הילד – חידה, מחבואים, התחרות בריצה, שבסופו – חגיגה של אירוח וכיבוד בממתקים.
הסיפור נפתח בהצגתו של הבית שבתוכו גר מסתגר ומסתתר מיץ פטל. בית שנמצא בקצה החורשה, שבה גרות החיות. כלומר, מיץ פטל ממוקם בשולי החברה של החיות. והבית הוא מעין מסכה של "מיץ פטל" שמאחוריה הוא מסתתר ודרכה הוא מופיע ומתגלה בחברת החיות, יחד עם השם המוזר והמפתה "מיץ פטל", שכתוב על שלט בפתח ביתו, כפי שמוצג בציור. ההסתגרות הזאת של "מיץ פטל" מעוררת את העניין והסקרנות של חיות היער. אף אחת מהן אינה יודעת מיהו מיץ פטל. ובשלב זה גם אנו הקוראים איננו יודעים.
אחת החיות, האריה, מגלה יוזמה ומחליטה יום אחד לברר מיהו מיץ פטל, ומזמינה לשם כך גם את חברתה הג'ירפה לבוא איתה. וכך יוצאים האריה והג'ירפה, נציגי החברה, לגלות מי הוא מיץ פטל, יחד אתנו הקוראים. אולי גם משהו מחוויית חיבור הסיפור הזה וסיפורו בפעם הראשונה מהדהדת כאן ומעצבת את הפתיחה המשועשעת הזאת. בריאיון איתה מספרת חיה שנהב, שהיא סיפרה את הסיפור הזה לבנה לפני השינה, מכיוון שהוא אהב מאוד מיץ פטל ורצה לשתות מיץ פטל לפני השינה. מכיוון שהיא חשבה שזה לא טוב ולא בריא לו, היא הציעה להחליף את שתיית מיץ הפטל לפני השינה בסיפור על מיץ פטל לפני השינה. וכך פתחה בסיפור על מיץ פטל, וכפי שהיא מספרת בתחילת הסיפור גם היא לא ידעה מי הוא מיץ פטל. וכך נוצר המתח הראשוני הזה של גילויו של מיץ פטל, באופן האותנטי ביותר. פתיחתו של הסיפור, אם כן, בחידה שהקוראים מרותקים לגלות את פתרונה.
האריה והג'ירפה פונים בשלב ראשון לגלות מיהו מיץ פטל בדרך הישירה והפשוטה ביותר – הם ניגשים לבית עומדים בפתח הדלת והאריה מצלצל בפעמון. הם מזדהים בפני מיץ פטל ואומרים לו שהם רוצים לדעת מי הוא. אך הגישה הישירה והבוטה הזאת זוכה לסירובו של מיץ פטל. הוא אינו מוכן לגלות ולספר, וגם אינו מוכן לעשות את המהלך של פתיחת דלת ביתו ולהתגלות בפניהם, על כל הסימבוליקה של המהלך הזה. הם ניצבים על סף המרחב הפרטי שלו, כשהוא מסרב לתת להם גישה אליו.
עתה מגדיר "מיץ פטל" את השאלה מי הוא ,או איזה חיה הוא, כ "סוד". וככזה מעוצבת שאלת גילוי זהותו של "מיץ פטל", אותו דמותו בשולי החברה, בחלק הראשון של הסיפור. מהדהדת כאן אמירה משמעית מאוד המגדירה את הזולת כסוד עבור זולתו. אך בו בזמן הסוד מוצג באופן ילדי ומשעשע כסוג של משחק של הסתרה, של הילד שאינו רוצה לגלות, ושל מי שמנסים לגלות את הסוד. הסוד והרצון לגלות אותו הם אלמנטים פוטנטיים מאוד בסיפור הזה, במיוחד עבור קהל ילדים.
הג'ירפה והאריה ניצבים בעמדה שמזכירה קצת את שירה של רחל המשוררת "גן נעול": "גן נעול. לא שביל אליו, לא דרך./ גן נעול – אדם./ האלך לי? או אכה בסלע עד זוב דם?". אך הדרך והפתרון בסיפור ילדים זה קלה יותר וקלילה יותר, גם אם השניים נדרשים למאמץ רציני והשקעה. והשניים אכן נחושים לגלות מי הוא אותו "מיץ פטל" ולחשוף את הסוד.
האריה מציע להתחבא ולארוב למיץ פטל עד שייצא מהבית ויתגלה לפניהם. הוא זוכה להסכמתה של הג'ירפה. הג'ירפה והאריה בוחרים לגלות מיהו מיץ פטל בכוח, על אף שהוא מסרב לגלות להם. והם בוחרים לעשות זאת במצב שבו הם מסתירים את עצמם, למעשה נכנסים לדמוי-המצב שבו נמצא הארנב, המסתתר. ומבחינה זו יש כאן תחילתה של אמפטיה. השניים נכנסים לעמדת תצפית. מנקודת המבט הזאת, של הנסתרים לעינו, אך המתבוננים בו, הם יוצאים להכיר אותו. לא בדרך של אינטראקציה, אלא בדרך של התבוננות ולימוד שלו ממראה עיניהם.
אך בשלב הזה הם נתקלים בקושי. כשהם מנסים לבנות לעצמם מארב המסתיר אותם, כל אחד מהם בוחר לעצמו מארב שאינו מצליח באמת להסתיר אותו. הג'ירפה מתחבאת מאחורי שיח רחב שאינו מסתיר את צווארה וראשה, והאריה בתורו מסתתר מאחורי עץ גבוה וצר שאינו מצליח להסתיר את ראשו וזנבו. נראה שבתהליך ההסתתרות הזה, הם למדים גם על עצמם, וזאת דרך זולתם. האריה הוא שמלמד את הג'ירפה מתוך התבוננות מבחוץ שהיא נגלית לעין המדומיינת של "מיץ פטל", והג'ירפה היא שמלמדת את האריה שהוא ייראה לעינו המדומיינת של "מיץ פטל". באינטראקציה הזו בין השניים כל אחד מהם לוקח את מקומו המדומיין של "מיץ פטל", ויש כאן המשך של המהלך האמפטי, שדורש לראות את המציאות מנקודת מבטו של הזולת. ועוד, כל אחד מהם נדרש להתאמה אחרת לסביבה שלו. כשהם מבקשים למצוא פתרון אחיד לשניהם – אובייקט אחד שיסתיר אותם – הם מגלים שהם לא יכולים למצוא כזה. כל אחד מהם בעל תכונות שונות מזולתו, ועליו למצוא לו מחסה אחר. כך לפני המפגש עם מיץ פטל הם לומדים על עצמם אחד מן השני, ולומדים על השונות שביניהם והצרכים השונים של כל אחד מהם. כל אחד מהם הוא אינדיבידואל שונה הזקוק לדברים אחרים. אותה תובנה תלווה אותם במפגש עם "מיץ פטל".
עתה הם נדרשים להרבה סבלנות, לחכות למיץ פטל שייצא החוצה. ואכן מיץ פטל מתחיל לצאת מביתו, אך בזהירות, תחילה מוציא רק את רגלו, רמז ויזואלי לזהותו. צעקתו של האריה חסר הסבלנות והנרגש עוצרת אותו. האריה ממהר מדי, התהליך של ההיכרות עם מיץ פטל זקוק לזמן, וההיחשפות היא איטית ומדורגת. האריה זוכה לנזיפתה ולהאשמתה של הג'ירפה על חוסר השליטה העצמית שלו, והאריה חש אשמה ובושה. ובתמונת ראי, גם הג'ירפה מכשילה את ההיכרות עם מיץ פטל כשהיא צועקת בהתלהבות טרם זמנה: "הנה מיץ פטל", ומיץ פטל המובהל נכנס וסוגר את הדלת. והקוראים הנרגשים אף הם מתחילת גילויו של מיץ פטל נדרשים גם הם להתאזר בעוד קצת סבלנות עד שיתגלה לפניהם "מיץ פטל" שלהם, ולא רק הבזקים של חלקי דמותו.
רק כשהם סבלניים שקטים ובשליטה עצמית מלאה, הם זוכים לראות את מיץ פטל כולו נגלה לפניהם. וכך גם אנו הקוראים שומעים לראשונה כי מיץ פטל הוא ארנב. עתה הם ממהרים ליצור אתו קשר ולהודיע לו בהתפארות שהם כבר יודעים מי הוא.
אבל הארנב שבוי עדין במחשבה שאף אחד לא יודע מי הוא. עתה הם צריכים להוכיח לו שהם יודעים מי הוא, כי הוא לא יודע שהם יודעים. בשלב הזה הוא נמצא במצב של חוסר ידיעה – לא יודע שהם יודעים, וגם לא רואה אותם, כי הם נחבאים עדיין מפניו, ולא יודע איפה הם. כל אחד מהצדדים זוכה לחוש במצבו של זולתו, להיכנס לתפקידו, בתהליך ההתקרבות זה אל זה.
הסצנה הבאה שבה הם נדרשים לפתור את החידה של "מיץ פטל" – "מי אני" ולגלות את הסוד, מזכירה מאוד סצנה מתוך סיפור העם "עוץ לי גוץ לי". הדינאמיקה של הסצנה זהה ממש, אם כי מדובר בחידה הפוכה. כזכור, בסיפור "עוץ לי גוץ לי" נדרשת הנסיכה לגלות את שמו של הגמד המוזר, וזה אכן נגלה לה על ידי אחד משליחיה אשר מצליח לשמוע בהיחבא את שמו. בסצנה החוזרת על עצמה במשך שלושה לילות מציג הגמד את השאלה מה שמו, והנסיכה מעלה רשימה של ניחושים מוטעים, לקול צהלותיו של הגמד. גם בלילה האחרון ממשיכה הנסיכה לשחק ברשימת ניחושים מוטעים, עד שהיא מציגה את התשובה הנכונה. הגילוי במקרה זה מכעיס את הגמד ובגרסאות מסוימות הוא אף מתפרק מהגילוי הזה – מתפוגג, או שרוקע ברגליו והאדמה נפערת ובולעת אותו. לסיפור העממי הזה של גילוי השם יש רקע בתפיסות מאגיות לפיהם באמצעות ידיעת השם של דבר ניתן לשלוט בו, ובעיקר ידיעת שמותיהם של שדים מאפשרת שליטה בהם והכנעה שלהם. כאן אנחנו רואים היפוך של החידה המסורתית הזאת – השם דווקא ידוע, אך הוא חידתי, ומסתיר את הסוד הגדול מכל – את הזהות האמיתית והמהותית של האדם. אך גם כאן נראה שהידיעה הזאת היא הרת גורל, ו"מיץ פטל" חושש ממנה מאוד. הידיעה הזו, ההיכרות הזאת עם "מיץ פטל", מקנה לג'ירפה ולאריה את הזכות לעבור לשלב הבא ולהציע לו להיות חבר שלהם. האינטימיות ביניהם נבנתה על סמך השותפות לסוד, סוד זהותו של הארנב. וגם הקוראים נכנסים לברית השותפות לסוד הזאת, לחבורה האינטימית המקיפה את הארנב.
כשהם כבר מכירים אותו, יודעים מי הוא, נכון מיץ פטל להיות חבר שלהם. מרגע שהוא מרגיש ש"רואים אותו", הוא נכון להיפתח בפניהם. אבל נראה שהוא אינו מיומן מבחינה חברתית ואין לו מושג מה עושים חברים. "בסדר" הוא משיב להם "אבל מה נעשה?"
בשלב זה שוב תופס האריה יוזמה (לא סתם הוא "מלך החיות") ומציע משחק של התחרות, סביב הבית, מסביב לעצים ועד הבית. המשחק עדיין תופס חלק מהמתח של תהליך ההתקרבות הזה. קודם כל, במרחב שבו הוא מתרחש – סביב ביתו של מיץ פטל, בחצרו, מסביב לעצים ועד לבית, אך עדיין רק על סף ביתו. ושנית, בסוג של התגרות של המשחק בקריאה מאתגרת לרוץ מהר מכל האחרים. במשחק הזה רק אחד ינצח ויזכה. וזהו משחק שהארנב אמור להיות חזק בו, שהרי הוא נודע כרץ מהיר (כמובן שבמציאות אריה מהיר מארנב, אך לארנב בספרות תדמית של אץ מהיר). והאריה גם יודע זאת. נראה שהאריה מתאים לארנב את המשחק במיוחד. וכך ניתנת לארנב עדיפות במשחק הראשון עם חבריו שאמורה לנסוך בו ביטחון.
הארנב בוחר לסיים את המשחק בהתגרות נוספת מצדו – הוא שב ונכנס לבית ומסתתר בו. שוב לא מוצאים אותו חבריו, אך הפעם כשהם מצלצלים בפעמון הוא נכון לפתוח את הדלת, משועשע ממעשה הקונדס שלו. הפעם ההתכנסות פנימה נועדה דווקא לקדם את ההתקרבות והפתיחות ביניהם במעין מהלך ספיראלי. הוא מזמין אותם פנימה: "אז אם אתם חברים שלי, אז בואו אלי הביתה". הארנב מכבד אותם בנדיבות בממתקים וכמובן, במיץ פטל. והשלישייה יושבת יחד הפעם וחוגגת באכילה ושתייה משותפת את החברות ביניהם. זוהי שיאה של האינטימיות ביניהם. הקהילה החדשה המכילה את "מיץ פטל" שבקתתו בשולי החורשה, והברית של החברות האינטימית הזאת, נחגגת בטקס האחווה האולטימטיבי של האכילה והשתייה המשותפת, של הממתקים ומיץ הפטל האהובים כל כך על הילדים.
כך מוצג תהליך ההתקרבות וההתחברות אל הזולת במלא הרגישות ועם זאת ברוח משועשעת ומשחקית. המתח שקיים בתהליך הזה מוכל דרך המשחק והמשחקיות2.
1 אני ממליצה מאוד לצפות בריאיון טלוויזיוני עם הסופרת "חיה שנהב". כשצפיתי בריאיון דמותה הצטיירה בעיני כמתאימה מאוד לרוח סיפורה – שילוב של צניעות ופשטות של מבע עם עומק ורגישות עצומה. ואולי אף יש בה בסופרת הזו הנמנעת בדרך כלל מהופעה בתקשורת ומהעין הציבורית, משהו מדמותו של הארנב "מיץ פטל", המסתגר בביתו שבקצה החורשה.
2
במהלך התחקיר הקצר לכתיבת המאמר הזה קראתי מאמר מעניין מאוד שיש בו חפיפות רבות לתובנות שעלו בי ביחס לסיפור. מכיוון שאין מדובר כאן במאמר מדעי, אינני מתכוונת להפנות במדויק לתובנות המשותפות לנו ולעמוד על ההבדלים בינינו בניתוח היצירה, ומסתפקת בהפניה אל המאמר "נקודת התצפית של הארנב" מאת משה רון (העוסק בהשוואה בין היצירה של דויד גרוסמן "איתמר פוגש ארנב" לבין היצירה "מיץ פטל" של חנה שנהב).
